"רוקו ואחיו" הוא אפוס בעל עצמה ואחד הסרטים האיטלקיים האהובים ביותר בהיסטוריה. הסרט מגולל את סיפורה של משפחה ענייה הנקרעת עקב חמדנות. רוקו (אלן דלון), אדם צעיר ואידיאליסטי, נאלץ להתמודד עם תחרות ותאוות בצע כשהוא ושלושת אחיו יוצאים למילנו בתקווה לצבור הון.
ג'וני מרקו (סטיבן דורף), כוכב הוליוודי גדול ורווק מושבע, חי חיים פרועים מלאים בכל מה שלסלבריטי גדול יכול להיות: מכוניות ספורט, מלונות מפוארים, בחורות יפות. יום אחד בתו, קליאו (אל פנינג) בת ה- 11 מגיעה אליו לביקור ממושך ובלתי מתוכנן. כאשר הוא אבוד בחיי הסלבריטאות, ביקורה הפתאומי של הילדה מכריח את ג'וני לעבור שינוי מהותי בחייו, ולנסות בעזרתה למצוא את דרכו בחזרה למציאות.
סיפורה של משפחה אריסטוקרטית שלמראית עין, מנהלת חיים מושלמים. הגברים מנהלים את הצד העסקי אך הנשים הן אלה שמהוות את ליבה של המשפחה ו"מכוונות את הספינה". כאשר, לאחר שנים של חיים מסורים ומאופקים לצד בעלה, אם המשפחה מתאהבת בחברו הטוב של בנה, שף צעיר ומוכשר, סערת הרגשות שמציפה אותה תשנה את חייהם של כל הסובבים לנצח.
עשרים שנים אחרי אירועי "הכשרון של מר ריפלי" והוא חי את החיים הטובים באחוזה מבודדת באיטליה, עם בת זוג צעירה ויפהפייה, אוסף חפצי אמנות וסוחר ביצירות אמנות מזויפות. פושע מעברו מבקש ממנו לבצע עבורו שתי רציחות. ריפלי שאינו מעוניין ללכלך את ידיו, ממליץ על בונה מסגרות בריטי החולה במחלה ממארת, שמסכים לבצע את הפשעים תמורת הבטחת עתיד משפחתו. גרסתה של קבאני, אחת הבמאיות השערורייתיות של שנות השבעים ("שוער הלילה") לספרה של פטרישיה הייסמית' שונה מאוד מגרסתו של ונדרס ("ידיד אמריקאי") ומעמידה במרכז את אווירת הדקדנס האירופאי על חשבון סיפור הידידות בין הגברים. בסצנת הרצח השני (ברכבת) היא משלבת בהצלחה בין מתח והומור (שחור). ג'ון מלקוביץ' אידיאלי בתפקיד הפושע החלקלק וחסר המוסר.
צ"ארלי פרייס (ג'ואל אדגרטון) מתמודד מול הסגירה של מפעל הנעליים של משפחתו במשך דורות. בדיוק כשהוא מרגיש שהכל אבוד, הוא פוגש את לולה כוכבת צעקנית וטרנסווסטיט. לולה חושקת במגפיים מוזרות לעצמה ולעמיתיה, מה שמעניק פיסת תקווה למפעל ולעובדיו!
טוטו, יתום תמים, מצטרף לקבצני עירו ומוביל אותם למאבק נגד פרנסי מילנו. תסריטו של זאואטיני (עפ"י רומן פרי עטו) מעלה פנטסיה קסומה, המוחה נגד התנאים הסוציאליים, באיטליה של הימים הראשונים שלאחר המלחמה. הפנטזיה הסוציאליסטית של אשף הנאו-ריאליזם האיטלקי, ויטוריו דה-סיקה (גונבי האופנים, אומברטו ד.), שבה בן המעמד הנמוך מייצר נסים עבור רעיו קשי היום, ומאפשר להם ולצופים השבורים של איטליה הפוסט-מלחמתית לנסוק למחוזות של חלום. בניגוד לסרטי נאו-ריאליזם איטלקי אחרים שנעשו באותה תקופה, הושקעו מאמצים ניכרים באפקטים המיוחדים בסרט, ולצורך כך אף נשכר מומחה אפקטים אמריקאי. כמו כן דה סיקה השתמש גם בשחקנים מקצועיים, דבר שלא היה מקובל בקולנוע הנאו-ריאליזם המוקדם יותר. הסרט עלה לאקרנים באיטליה ב-8 בפברואר 1951, ובאפריל 1951 השתתף בפסטיבל קאן. הביקורת הרעיפה עליו תשבחות רבות, והוא אף זכה בפרס דקל הזהב.
Set in the multi-ethnic communities on the outskirts of Milan, three teenagers grow up and deal with love, generational conflicts, female emancipation and, above all, power struggles.
